הסכם ממון

חוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשל"ג (1973)קובע כי הרכוש שצברו בני הזוג במהלך תקופת הנישואין יחולק באופן שווה אם וכאשר יתגרשו בני הזוג.

הסכם ממון שנחתם כדין גובר על הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג , כוונת המחוקק בכך היא מתן אפשרות לבני הזוג לקבוע בהתאם לשיקול דעתם ורצונם החופשי את המערכת הכלכלית/משפטית הרצויה והנכונה להם.

מטרתו של הסכם הממון היא יצירת וודאות בקרב בני הזוג בעניין חלוקת רכוש עתידית אם מערכת היחסים ביניהם תעלה על שרטון, ההסכם מאפשר חופש בחירה מוחלט לצדדים להפריד בין הרכוש איתו מגיע בן הזוג אל מערכת היחסים ואשר יישאר בחזקתו בעת פרידה ובין הרכוש שנצבר יחדיו בתקופת הנישואין ואשר יחולק בחלקים שווים בין בני הזוג.

הסכם הממון הוא הסכם הצופה פני עתיד, ונועד למנוע מחלוקות עתידיות הנוגע לרכוש של כל צד. הסכם ממון רלוונטי גם אם ביום נישואיי הצדדים היו בני הזוג במצב כלכלי מסוים ויתכן וקרוב לוודאי אף כי ביום פרידתם מצבם יהא שונה מבחינת הרכוש שצברו. מאחר ומדובר ברכוש אשר נצבר במהלך החיים המשותפים, הסכם הממון יקבע מראש כללים ועקרונות על מנת להתוות את מערכת היחסים הפיננסית בין בני הזוג.

הסכם ממון מוצלח והוגן ימנע מצב בו צד אחד להסכם נותר במערכת היחסים מתוך אינטרס כלכלי כזה או אחר ויבטיח לשני הצדדים מצב בו הינם מקיימים מערכת יחסים נטולת שיקולים זרים אשר במסגרתה כל צד יודע איך הוא נכנס לקשר ובאיזה מצב יצא.

חשוב לדעת כי את הסכם הממון ניתן לשנות בכל עת ולאשרו בהתאם לכללים להלן.

תנאי לתוקפו של הסכם ממון תלוי במועד כריתת ההסכם:

א. טרם נישואי בני הזוג, על בני הזוג לאשר את ההסכם אצל נוטריון ללא חובה לאשרו בפני בית המשפט או בית הדין הרבני.

ב. במהלך הנישואין – בהתאם להוראות החוק, את ההסכם יש לאשר את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. הסכם ממון שלא אושר על ידי אחת מערכאות שיפוטיות אלה, אינו בעל תוקף מחייב!

מה הדין בנוגע לנכס בו גרים הצדדים אשר היה בבעלות צד להסכם טרם הנישואין ובמצב בו לא נערך הסכם ממון?

בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, הנכס יוותר בידי בעליו שכן הוא לא נרכש באופן משותף. יחד עם זאת, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה בפסיקת בתי המשפט לראות גם בדירה כזו - לאחר שנות נישואים רבות - רכוש משותף. בית המשפט יבחן במקרה זה האם הייתה כוונה לבן הזוג בעל הנכס לראות בבן הזוג שותף לנכס. במידה וימצא בית המשפט כי אכן הייתה כוונת שיתוף יקבע כי בן הזוג אשר לא היה בעל הנכס- בעל זכויות שוות בו.