צו ירושה

כאשר נפטר לא הותיר אחריו צוואה, או הותיר צוואה רק על חלק מעיזבונו, נדרש לקבוע מי הם יורשיו וכיצד יחולק עיזבונו בין היורשים. יורשיו של נפטר, שלא השאיר צוואה, נקראים יורשים על פי דין בהתאם לחוק הירושה.

חוק הירושה קובע כי על מנת לחלק את העיזבון בפועל יש צורך בהוצאת צו ירושה - צו משפטי הכולל את פרטי הנפטר, מועד הפטירה, שמות יורשיו ואת חלקו היחסי של כל יורש בעיזבון.

לצורך הוצאת צו ירושה יש להגיש בקשה לצו ירושה ללשכת הרשם לענייני ירושה או לבית הדין הרבני בהתאם לנסיבות העניין ולהגיש בקשה למתן צו ירושה.

רשם הירושות מעביר העתק של הבקשה לאפוטרופוס הכללי, על מנת שייתן את תגובתו לבקשה. במקרים מסוימים האפוטרופוס הכללי ירצה להצטרף להליך הוצאת צו הירושה, במטרה להגן על אינטרסים של מי מהצדדים, לדוגמה כאשר אחד הצדדים או היורשים הוא קטין, חסוי או אדם הנמצא תחת השגחתו של האפוטרופוס הכללי. במקרה כזה, יועבר התיק להמשך טיפול בבית המשפט לענייני משפחה.

אם לא הוגשה כל התנגדות לבקשה לצו הירושה והאפוטרופוס הכללי הודיע כי הוא לא מעוניין להצטרף להליך, יוציא הרשם לענייניי ירושה צו ירושה. לרוב, התהליך אורך כחודשיים מהגשת הבקשה ועד מתן צו הירושה.

צו ירושה שניתן, כמוהו כפסק דין – סופי ומחייב, המצהיר מי הם יורשיו של הנפטר ומהו חלקו של כל אחד מהם בעיזבון הנפטר. רק לאחר קבלת צו הירושה, ניתן לבצע פעולות בנכסי המוריש כדוגמת העברת זכויות בלשכת רישום מקרקעין על נכס נדל"ן של המוריש, העברת בעלות על רכבו של המוריש ברשות הרישוי.

צו ירושה אינו קובע מהם הנכסים הכלולים בעיזבון, מהו היקף העיזבון ואלו זכויות או חובות כולל העיזבון. צו ירושה מתייחס רק לעובדות ספציפיות מאוד: העובדה כי המוריש מת, מי הם יורשיו של המוריש ומהו חלקו היחסי של כל יורש בעיזבון המוריש.